טעות תשבורת (נקראת גם שגיאת שבירה, באנגלית: Refractive error) היא בעיה רפואית שבאה לידי ביטוי בפגיעה בראייה. היא נגרמת כאשר צורת העין מונעת מקרני האור להתמקד ולפגוע במדויק ברשתית.[1] מצב זה גורם לרוב לטשטוש, ראייה כפולה, כאבי ראש ומתח באזור העיניים.[1]
סוגים וטיפול
עליון: רוחק ראייה מתוקן באמצעות עדשה קמורה תחתון: קוצר ראייה מתוקן באמצעות עדשה קעורה.
עין שאין בה שגיאה בשבירת האור בעת צפייה באובייקטים רחוקים וקרובים נמצאת במצב אמטרופי. במצב זה העין יכולה למקד את קרני האור בדיוק ברשתית ולכן אותו אדם יוכל לראות בבירור את העצמים שמונחים לפניו. כל בעיה ראייתית אחרת מושוות לעין אמטרופית.[2] לכן מצב שבו יש בעיה בשבירת האור הוא מצב בו האור לא מתמקד בדיוק על הרשתית ולכן האובייקט אינו נראה לאדם זה בבירור. הסוגים הנפוצים ביותר של בעיה בשבירת האור הם:
קוצר ראייה – ליקוי בראייה שנגרם בגלל צורת עין מאורכת או עם יותר מדי עקמומיות. צורה זו מונעת מהעדשה לרכז את האור בדיוק על רשתית העין, אלא לפניו. מצב זה גורם לעצם להיראות מטושטש. ניתן לתקן את קוצר הראייה בעזרת עדשה קעורה.
רוחק ראייה – ליקוי בראייה שעשוי להיגרם בגלל גלגל עין קצר או עקב צורת עדשה לקויה. במצב זה ריכוז האור מתרחש מאחורי הרשתית ולא עליו, מה שגורם לטשטוש ולכאבי ראש.
זוקן ראייה – ליקוי בראייה שמתפתח עם הגיל ונגרם ככל הנראה מאיבוד גמישות עדשת העין או היחלשות של השרירים באזור. במצב זה אדם זה נתקל בקושי בראיית עצמים קרובים.
אסטיגמציה – לליקוי בראייה שנגרם כתוצאה מהפרש ברדיוסי הקימור של הקרנית או העדשה שגורמים לעיוות. התמונה המתקבלת לאדם עם בעיה זו היא תמונה מעוותת-מתוחה. בעיה זו ידועה גם בשם "צילינדר".
שני מינוחים חשובים נוספים הם אניזומטרופיה, שזה מצב שבו לשתי העיניים יש מיקוד שונה של ראייה. בנוסף, אניסיקוניה הוא מצב שבו יכולת ההגדלה של שתי העיניים היא שונה אחד מהשני.[3]
הטיפול למרבית האנשים הוא באמצעות משקפיים, עדשות מגע או ניתוח.[4] משקפי ראייה הם השיטה הקלה והבטוחה ביותר. גם עדשות מגע הן נפוצות מאוד אך הן חשופות יותר לזיהומים ביחס למשקפיים.[5]
מספר האנשים עם שגיאות שבירה שלא תוקנו נאמד בכ-660 מיליון (10 מתוך 100 אנשים).[6] אנשים שלא מטופלים עלולים להפוך להיות עיוורים. זהו אחד הגורמים השכיחים ביותר לאובדן הראייה, יחד עם קטרקט, ניוון מקולרי וחוסר בוויטמין A.[7]
גורמי סיכון
גנטיקה
פונדוס של אדם עם רטיניטיס פיגמנטוזה, בשלב מוקדם
ישנן עדויות המצביעות על נטייה גנטית לשגיאת שבירה. אנשים שיש להם הורים עם שגיאות שבירה נוטים יותר להיות עם שגיאות שבירה דומות.[8]
במאגר המידע ע"ש הופקינס, (OMIM), פורטו 261 הפרעות גנטיות בהן קוצר ראייה הוא אחד התופעות.[4] קוצר ראייה עשוי להיות קיים בהפרעות רקמות חיבור תורשתיות כגון: תסמונת קנובלוך (OMIM 267750); תסמונת מרפן (OMIM 154700); ותסמונת סטיקלר (סוג 1, OMIM 108300; סוג 2, OMIM 604841).[9] קוצר הראייה כפי שדווח ב-׳X-linked disorders׳ נגרם על ידי מוטציות בגנים המעורבים בתפקוד תאי קליטת האור ברשתית (NYX, RP2, MYP1). סוגים למוטציות אלו הם: אוטוזומלית רצסיבית מולדת עיוורון הלילה נייח (CSNB ; OMIM 310,500); רטיניטיס פיגמנטוזה 2 (RP2; OMIM 312600); מחלת עיניים בורנהולם (OMIM 310460).[10] גנים רבים אשר נקשרו עם שגיאת שבירה מקובצים ברשתות ביולוגיות נפוצות המעורבות בגידול רקמות חיבור ובארגון מטריצות חוץ-תאיות.[9] אף על פי שמספר רב של לוקליזציות כרומוזומליות נקשר לקוצר ראייה (MYP1-MYP17), זוהו מעט גנים ספציפיים.[4]
סביבתי
במחקרים על הנטייה הגנטית של טעות השבירה, יש מתאם בין גורמים סביבתיים לבין הסיכון להתפתחות קוצר ראייה.[11] קוצר ראייה נצפה אצל אנשים עם עיסוקים אינטנסיביים מבחינה ויזואלית.[12] קריאה נמצאה גם כמנבאת קוצר ראייה אצל ילדים. דווח כי ילדים עם קוצר ראייה השקיעו זמן רב יותר בקריאה בהשוואה לילדים שבילו יותר זמן בחוץ.[12] סטטוס סוציו-אקונומי ורמות השכלה גבוהות דווחו גם הם כגורם סיכון לקוצר ראייה.
אבחון
רופא משתמש במסגרת ניסוי ובעדשות ניסוי למדידת טעות השבירה של האדם.
ראייה מטושטשת עשויה לנבוע ממספר מצבים שלא בהכרח קשורים לבעיה בשבירת האור. האבחנה כי מדובר בבעיה בשבירת האור נעשית בדרך בבדיקת עיניים תוך שימוש במספר רב של עדשות בעלות סמכויות אופטיות שונות, ולעיתים קרובות על ידי רטינוסקופ (הליך ששמו "רטינוסקופיה"). המדידה שנעשית על ידי הרטינוסקופ היא מדידה אובייקטיבית, בה האדם צופה בנקודה רחוקה ואילו הקלינאי מחליף את העדשות המונחות לנגד עיניו של האדם ומתבונן בדפוס ההשתקפות של אור קטן בוהק על העין. בעקבות אותה "שבירה אובייקטיבית", הקלינאי בדרך כלל מראה לאדם עדשות בעלות עוצמות גבוהות או חלשות יותר ויותר בתהליך המכונה "שבירה סובייקטיבית". משתמשים בתכשירים ציקלופלגיים לעיתים קרובות כדי לקבוע בצורה מדויקת יותר את כמות השבירה, במיוחד אצל ילדים.
אוטורפרקטומטר הוא מכשיר המשמש לעיתים במקום רטינוסקופיה כדי לאמוד באופן אובייקטיבי את טעות השבירה של האדם.[13] ניתן להשתמש גם בחיישן חזית הגל של שאק-הרטמן (אנ')
קרדיט: ויקיפדיה
מאת Moran rosenberg – נוצר על־ידי מעלה היצירה, CC BY-SA 4.0, https://commons.wikimedia.org/w/index.php?curid=55905347
