לקות ראייה (או ראייה ירודה) מוגדרת כפגיעה קשה בחדות הראייה או בשדה הראייה שאינה ניתנת לתיקון באמצעות משקפיים רגילים או עדשות מגע. במקרים רבים התופעה נפוצה בקרב מבוגרים הסובלים ממחלות עיניים האופייניות לגיל כמו: ניוון מקולרי גילי (AMD), גלאוקומה, ניוון עצב הראייה, היפרדות רשתית ורטינופטיה סוכרתית. ראייה ירודה פוגעת ביכולת לבצע פעולות פשוטות ויומיומיות כמו קריאה, כתיבה, צפייה בטלוויזיה, עבודה מול מחשב, זיהוי אנשים ועוד – כל אלו הופכות לפעולות מורכבות לביצוע, לעיתים אף בלתי אפשריות, מה שעלול לגרום לפגיעה בעצמאות תפקודית לתסכול רב. עזרה למתמודדים עם לקות ראויה חמורה מתאפשרת בעיקר ברובד השיקומי, על ידי התאמת עזרי ראייה אופטיים ואלקטרוניים בהתאמה אישית, שנעשית על ידי אופטומטריסט מומחה לשיקום ראייה ירודה.
הגדרת עיוורון בישראל (וכן באירופה) רלוונטית גם עבור אנשים בעלי לקות ראייה קשה, ולא רק במקרים של עיוורון מוחלט[1]. החוק מגדיר מה חדות הראייה המאובחנת כדי שלקויי ראייה יוגדרו כעיוורים, והיא עומדת על 3/60[2]. הגדרה שלישית לעיוורון היא צמצום שדה הראיה כך שזווית הראייה המרבית אינה עולה על 20° בעין הבריאה יותר[3]. בשלושת המצבים מקבלים ממשרד העבודה והרווחה תעודת עיוור.
מקור: ויקפדיה
קרדיט: מאת National Institute of Health – http://www.nei.nih.gov/healthyeyes/eye_images/Hyperopia.gif, נחלת הכלל, https://commons.wikimedia.org/w/index.php?curid=9852323
