מרחב ציבורי נגיש לאנשים עם מוגבלויות ראייה הוא מרחב בתוך מבנה או מחוצה לו, הפתוח למעבר הציבור שבו עיוורים, כבדי ראיה ועיוורי צבעים יכולים למצוא בקלות את דרכם בלא להיתקל במכשולים. מרחב כזה כולל מבני ציבור נגישים לאנשים עם מוגבלויות ראייה, מדרכות ומעברי הולכי רגל הנגישים להם נגישות תחבורה ציבורית עבורם ושילוט הנגיש עבורם, כולל תמרורים הנגישים לנהגים עיוורי צבעים.
החוק
Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות
במרץ 2003 נחקק בכנסת תיקון לחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, התשנ"ח- 1998 ("חוק השוויון"), המחייב הנגשת מבנים, תשתיות ושירותים באופן שבו אנשים עם מוגבלות יוכלו להיכנס, לנוע וליהנות באופן מלא מכל מקום ציבורי ומהשירות הניתן בו. חובת ההנגשה נעשית באמצעות ביצוע התאמות נגישות של המקום או השירות לסוגי המגבלות השונים. חובת הנגישות חלה על בנייני ציבור, שטחי מסחר, מוסדות ציבור, בתי ספר, מרפאות, מוסדות להשכלה גבוהה, מרכזי תעסוקה, אתרי בילוי וטבע, צמתים ומדרכות, גשרים להולכי רגל, גנים ציבוריים, רכוש משותף בבנייני מגורים, שירותי שעת חירום ואחרים.
התמצאות במרחב
כשעיוור או כבד ראייה נע ברשות הכלל הוא יכול להיות מונחה באמצעים שהוא מביא עמו או באמצעים המצויים בנתיב התנועה. העיוור יכול להביא עמו אדם המלווה אותו, כלב נחייה, מקל לחישת קרקע וסימנים מישושיים, GPS עם פלט קולי, מידע שיש לו מראש על נתיב התנועה או הכרות עם נתיב התנועה. ברשות הרבים ישנם אמצעים שמכוונים אותו – חלקם הושמו שם למטרה זו כגון כתובות ברייל, הודעות קוליות, צלילים וסימנים על הקרקע שעוצבו כדי לכוון עיוורים וכבדי ראייה ממכשולים המונעים מהם להיתקל בעצמים שאינם רואים או מתקשים לזהותם במרחב הציבורי.
הנחיה על ידי מלווה אנושי היא ההנחיה הנוחה ביותר לתנועה ברשות הרבים אבל היא יקרה והיא מפרה את פרטיותו של העיוור ואת תחושת העצמאות שלו. כלב נחייה נותן יותר תחושת עצמאות ממלווה אנושי, מפריע פחות לפרטיות וזול יותר. אולם, הוא מבין פחות את צורכי הנגישות של העיוור ויש גם להשקיע בו זמן ולטפל בו. כלבים מוגבלים יותר ממלווה אנושי, למשל, בגילוי מכשולים בגובה ראש של אדם, כמו חלק עליון של גרם מדרגות הבולט אל שטח אולם בתוך בניין. כלבים גם אינם יודעים לקרוא שלטים ותמרורים. אולם, לאחרונה החלו ללמד כלבי נחייה להבחין בסימנים מישושיים (מסמרות מישושיות, פסים מובילים) המותקנים במקומות בהן יש סיכון בטיחותי.
מקל חשת קרקע מוגבל עוד יותר בגילוי מכשולים שונים והכרות עם נתיב התנועה מוגבלת לחלוטין בגילוי מכשולים חדשים. ההליכה בהנחיית מלווה אנושי, כלב או היכרות מוקדמת עם נתיב התנועה מהירה יותר משימוש במקל. עיוורים רבים בוחרים במקל מתוך ברירת מחדל.
בסביבה בלתי נגישה לעיוורים, באפשרות העיוור להיעזר בהתמצאות בלא סיוע אנושי גם בסימנים שונים המצויים בסביבה. הוא יכול, למשל, לדעת שהגיע הזמן לרדת מהאוטובוס בעזרת ספירת הסיבובים שהאוטובוס עושה בין התחנה בה הוא עולה לבין זו שהוא צריך לרדת בה. הוא יכול לדעת שהגיע הזמן לחצות את הכביש כשהוא שומע שאנשים חוצים את הכביש. אולם סימנים כאלה לא תמיד מצויים בסביבה וכשהם מצויים, הם לא תמיד נוחים לשימוש והם מאלצים את העיוור לשמור על ריכוז גבוהה בזמן שהוא נע ממקום למקום.
סימוני אזהרה והכוונה
סימוני אזהרה והכוונה על מדרכה בבלו הוריזונט, ברזיל
בהיעדר יכולת ראייה תקינה, אנשים עם מוגבלויות ראייה נעזרים בחוש המישוש לצורך התנהלותם היומיומית. השפה המישושית הסביבתית, היא "כתב הברייל של המרחב הציבורי" ומטרתה למפות את סביבת הרחוב באופן שמאפשר תנועה, הכוונה והתנהלות בטוחה של כבדי ראייה ועיוורים באמצעות מישוש ברגל ו/או במקל נחייה. השפה המישושית כוללת שני אלמנטים מרכזיים: פסים להכוונה – "סימן מוביל", ומסמרות מישושיות (בליטות)- "סימן אזהרה" היוצרות משטחי התרעה.
משטחים אלו עשויים נירוסטה או מתכות אחרות כמו פליז ואלומיניום אשר יוצרות ניגודיות של גוון וטקסטורה לריצוף סביבת הרחוב, וכך מסמנות את המסלול אל היעד הנגיש באופן ברור וקל לזיהוי. מטרתן של המסמרות המישושיות היא לתת חיווי ברור ומיידי בכף הרגל של כבד הראייה או העיוור. המסמרות המישושיות יוצרות משטח התרעה, המהווה מעין "תמרור עצור", שמזהיר מפני מכשולים לאורך המסלול מתריע על שינויים בנתיב ההליכה. משטחי התרעה מישושיים מוצבים לפני אזורים אשר עלולים להוות סכנה להולכי הרגל, כמו מדרגות, מעליות, מעברי חצייה, כניסות למבנים, שיפועים ועוד.
פסי ההכוונה המובילים מתווים את הדרך הבטוחה מנקודת המוצא אל היעד הרצוי. הם חיוניים כאשר מסלול ההליכה אינו מוגדר או כשיש צורך לסמן שינוי בתוואי ההליכה במקומות כמו מעברי חצייה, רחבות פתוחות, תחנות הסעה המונית ועוד. מקובל לצבוע סימונים אלה בצבעים המנוגדים לסביבתם כדי שהם ישמשו גם אנשים כבדי ראייה.
כיום נמצאים בשימוש מגוון רחב של מוצרים לשיפור נגישות מבנים קיימים וכן להנגשת מבנים חדשים. מסמרות מישושיות ופסים מובילים עשויים מתכות כגון נירוסטה או פליז מוצרים בהתאמה לתקני נגישות (ת"י 1918 ות"י 2279) ולדרישות ארכיטקטוניות ומשתלבים באופן אסתטי והרמוני במרחב הציבורי בתוך ומחוץ למבנה. יתרונם המרכזי הוא בכך שהם עמידים לאורך זמן, בשחיקה ובתנאי מזג אוויר, אינם מצריכים החלפת ריצוף וניגודיים לכל סוג וגוון המשטח עליהם הם מותקנים.
שלטים ותמרורים נגישים
שילוט נגיש לעיוורי צבעים
פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
שילוט בצבעים עם ניגודיות חזקה
פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
שילוט ברייל, הודעות קוליות ושילוט מישושי
כפתורי מעלית נגישים בבית החולים של אוונסטון, במטרופולין של שיקגו. כל הכפתורים בהישג יד של משתמשי כיסאות גלגלים, כפתורי החירום הם הנמוכים ביותר והם בהישג יד של מי שנפל על הרצפה, סימוני הכפתורים מוטבעים בשלוש צורות שונות ומתאימים לאנשים עם מגוון יכולות ראייה, כפתור קומת הכניסה מסומן בכוכב.
הודעות בכתב ברייל יכולות לעזור בהנגשת הסביבה אולם יש להן מספר חסרונות. ראשית, לא כל העיוורים קוראים ברייל. שנית, הודעות ברייל חייבות להופיע במקומות צפויים. אפשר לסמן את כפתורי המעלית בברייל אבל אין טעם לצרף תרגום לברייל לשלט התלוי מעל ראשם של העוברים והשבים.
אם חשוב שעיוור ידע מה כתוב בשלט התלוי מעל ראשו, אפשר לשקול הצבה של רמקול המשמיע שוב ושוב הקלטה של תוכן השלט. החיסרון של הודעות קוליות כאלה הוא מחירן והרעש שהן עושות. ישיבה במקום בו נשמעת הודעה קולית חוזרת עשויה להיות מאוד לא נעימה (גם עבור העיוור). אם ההודעה שיש להנגיש היא הודעה צפויה מראש, כגון אור ירוק ברמזור להולכי רגל, עדיף שישמע תקתוק או זמזום מסוג שאינו מעיק על מי שנאלץ לשמוע אותו שוב ושוב, מאשר הודעה מוקלטת האומרת שוב ושוב "אור ירוק במעבר החצייה הצפוני".
הודעות קוליות שמכריזות על התחנה הבאה בה האוטובוס עוצר או על הקומה הבאה בה המעלית עוצרת אינן חוזרות על עצמן ואינן מעיקות. הודעה קולית שמכריזה איזה אוטובוס מתקרב לתחנה ומושמעת על ידי הרמקול של האוטובוס עצמו, כן חוזרת על עצמה אך לא מיד. עבור מי שיושב באוטובוס, היא חוזרת על עצמה פעם אחת בכל תחנה וזה נסבל, במיוחד עם הרמקול המשמיע אותה נמצא בצדו החיצוני של האוטובוס.
מרצפת רחוב מחוספסת יכולה להעיד על הגעה אל קצה המדרכה ולהכין את העיוור לחציית כביש. פס בולט לאורך המדרכה יכול לאפשר לעיוור להצמיד אילו את מקל החשה וללכת מהר יותר. מרצפת מחוספסת במסדרון ארוך יכולה לסמן לעיוור את דלת משרדו ולחסוך ממנו קריאה של שלטי ברייל על מספר דלתות. כיום ניתן לשדרג מבנה קיים ללא כל צורך בהחלפת ריצוף או בהפסקת פעילותו של המוסד הארגוני, תוך שימוש באלמנטים בדידים עשויי נירוסטה או פליז המותקנים ישירות על כל משטח שהוא.
הסרת מכשולים
סוגי מכשולים:
מכשולים שניתן לזהות עם מקל נחיה – מסוכנים עבור עיוורים שהולכים מהר בלא מקל מתוך הנחה שהם מכירים כבר את המסלול, כמו גם עבור עיוורים הלוקים גם בהפרעת קשב, ריכוז והיפראקטיביות ואינם משתמשים במקל כראוי. יש להימנע מהשמת מכשולים אלה ולא לסמוך על מקלות הנחיה של העיוורים.
שלט נייד – עדיף להימנע משימוש בשלטים אלה.
בור לא מגודר שנחפר או נפתח ברשות הכלל (מסוכן גם לאנשים שרואים היטב אך אינם מרוכזים דיים)
חפץ שהוזז ממקומו הקבוע והוצב במסדרון או על המדרכה
מכשולים בגובה ראש – מסוכנים הן לעיוורים שנעזרים במקל והן לעיוורים שנעזרים בכלב נחייה. דוגמה מקובלת למכשול כזה היא חלק עליון של גרם מדרגות הבולט אל אזור מעבר הקהל. יש לגדר את השטח שתחת מכשולים אלה או להניח בהם חפצים קבועים שניתנים לחישה במקל.
גוף תאורה לא מתאים המוצב בגובה העיניים – גורם לסינוור אנשים שאינם יכולים לצמצם את קשתית העין בקלות ומטיל צללים חזקים של אנשים על הקירות, הנראים לחלק מלקויי הראייה כמו אנשים ההולכים מולם.
קרדיט: ויקיפדיה
מאת Hleetranspo – http://www.adastepsafe.com, CC BY 3.0, https://commons.wikimedia.org/w/index.php?curid=8336150
