ניוון מקולרי (מאנגלית: Macular degeneration; בעברית: ניוון כתמי) הוא מחלת עיניים המתפתחת לאורך שנים, כאשר שומנים וחלבונים שונים מצטברים מתחת לרשתית עד שהם פוגעים באופן משמעותי בחדות הראייה. נמ"ג היא גורם העיוורון הראשון בשכיחותו בעולם המפותח וכן בישראל[1][2]. במהלך התקדמות המחלה נפגע תפקודם של הפוטורצפטורים ושל ה"אפיתליום של פיגמנט הרשתית" (RPE – Retinal Pigment Epithelium)(אנ') בעיקר באזור מרכז הראייה הנקרא מקולה והפוביאה ( Fovea centralis) בתוכה, שבה הראייה היא הכי מפוקסת . עם התקדמות המחלה מפסיקים הפוטורצפטורים לפעול.
מופעה הנפוץ של המחלה קשור לגיל, הנקרא ניוון מקולרי גילי (נמ"ג, או AMD, ראשי תיבות של Age-related Macular Degeneration).
אבחון עצמי מוקדם לחשד למחלה יכול להיעשות באמצעות אמצעי פשוט כדוגמת לוח אמסלר(אנ'), שהוא למעשה רשת פסים שתי וערב עם נקודת פיקסציה שחורה במרכז בה מתמקדים. המלצת הרופאים היא לבצע בדיקה זו, גם שלא עולה חשד למחלה, על מנת לאבחנה מוקדם ככל האפשר[3][4].
לעיתים המחלה יכולה להתפתח רק בעין אחת, ולאחר תקופה מסוימת יכולה להתפתח גם בעין השנייה. לפיכך חשוב לעשות אבחנה לעין השנייה, גם במקרה שרק עין אחת חולה וגם על מנת לנטר את התדרדרות המחלה[5][6].
חלק מתסמיני המחלה מזכירים את המחלה בצקת מקולרית על רקע סוכרת, בהם אזורים מתים או מטושטשים באזור המקולרי, וכן בצורת הטיפול והאבחנה[7].
סיווג[עריכת קוד מקור | עריכה]
באופן כללי נהוג לחלק את המחלה ל-AMD "יבש" (non neovascular) ול-AMD "רטוב" ( neovascular). ההבדל בין שני הסוגים הוא בנוכחות כלי דם פתולוגיים הצומחים מתחת לרשתית, וכן בחומרת תסמיני המחלה.
ניוון מקולרי "יבש"[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשלב מוקדם של ניוון מקולרי קשור לגיל מופיעים משקעים צהובים או לבנים של חומר חוץ תאי (חומר היאליני) באזור המקולה המכונים דרוזן (Drusen). המשקעים מצטברים בין האפיתל הצבעני של הרשתית (RPE) לבין הממברנה ע"ש ברוק שהיא השכבה הפנימית של הדמית. כמות גדולה של דרוזן משמעה סיכוי גדול להתפתחות של ניוון מקולרי. הצטברות זו של דרוזן גורמת לפעילות רדיקלים חופשיים ופגיעה ברשתית, קיים אובדן של פוטורצפטורים ושל תאים תומכים בפוטורצפטורים. התקדמות המופע היבש איטית יחסית אך אין בנמצא טיפול יעיל למחלה. במקרים חמורים של נמ"ג יבש, מופיעה אטרופיה אזורית, שבה מתרחש ניוון של קולטני אור, אפיתל צבעני ודמית באזור נרחב במקולה. לרוב האנשים בשלב זה אין פגיעה בראיה.
ניוון מקולרי "רטוב"[עריכת קוד מקור | עריכה]
בסוג ה"רטוב", המחלה נגרמת כתוצאה מגדילה של כלי דם חדשים מתחת לפוביאה. חלקם, כ-25%, חודרים מהדמית לתוך הרשתית ומדממים (CNV- Choroidal Neovascularization). מצב זה גורם בתוך זמן קצר לניוון ואובדן ראייה בחלקה הגדול של הפוביאה (שנמצאת במרכז המקולה). הסיבה לדימומים נעוצה בכך שכלי הדם החדשים הם בעלי דופן חלשה יותר. כתוצאה מהדימום נוצרת רקמת צלקת במרכז הראייה הגורמת להופעת כתם שחור. ברוב המקרים המחלה מתבטאת בירידה בראייה המתבטאת באיבוד יכולת קריאה, יכולת אבחון פנים, יכולת קריאת שעון וראייה תפקודית.
מאת Ralf Roletschek – נוצר על־ידי מעלה היצירה, FAL, https://commons.wikimedia.org/w/index.php?curid=12060759קרדיט: ויקיפדיה
